פניות לדורית מנצור בנושא גני ילדים וצהרונים  |  פניות לשלום עטר בנושא פעילות תרבות  |  פניות לדורון קורן בנושאי מבני ציבור, תכנון ובנייה.  |  פניות לאדי גרבר בנושא פיתוח  |  
 


 
  רישום לניוזלטר

 
 
 

 
מונה:

התחברות למנהלים


iPhone Supported
 
   מי כאן בעל הבית?
דף הבית >> כתבות >> מי כאן בעל הבית?
מי כאן בעל הבית
הם נכנסים לכיתה באמצע שיעורים, מתקשרים למורים בשעות הערב ומאיימים עליהם, נכנסים לחדר המנהל בצעקות, שולחים אי־מיילים ללשכת שר החינוך, ולעולם אינם מודים בטעויות של ילדיהם • יותר ויותר הורים בישראל חוצים את הגבול שבין מעורבות מבורכת להתערבות בוטה
יניב משיח
פורסם ב: 13.12.2013 01:04 
"אפילו כשתלמידים נתפסים מעשנים סמים ושותים אלכוהול, ההורים שלהם יכעסו על המורים", אומרת המורה יעל. "הם יבואו אל המורים בטענות על שהעזו להעניש את הילד שלהם".
 
היא מורה בתיכון בדרום, לא מסכימה להזדהות בשמה המלא. כמו כל המורים שעימם שוחחנו, גם היא חוששת למקום עבודתה. יותר מזה - היא פוחדת מתגובות של הורים זועמים. "כבר התרגלנו לראות בבתי הספר הורים ששועטים לחדר המנהל ומתחילים לריב עם המורים ולצעוק עליהם בגלל משהו שקרה לילד או לילדה".
התערבות של הורים בנעשה בבית הספר היתה קיימת תמיד, אבל נדמה שמעולם לא במינונים כאלה. למשרד החינוך ולארגוני המורים אין נתונים מדויקים על התופעה, שכן מורים רבים חוששים להתלונן ומעדיפים להשתיק את העניין, גם במחיר של ספיגת עלבונות, ולעיתים גם גילויי אלימות. "גם אם תמצא נתונים כאלה, רוב הסיכויים שהמספרים יהיו נמוכים בהרבה מהמציאות", אומרת הילה, אשת חינוך ותיקה. "כל מורה שתדבר איתו נתקל במקרים כאלה. אבל למרות שכולם מודעים לגודל התופעה המטרידה, אף אחד לא רוצה לאבד את מקום העבודה - ובטח לא לפתוח חזית מול הורים, שלא פעם יש להם דרייב מטורף למסע נקמה".
מי משלם את המחיר? המורים, בראש ובראשונה, אבל גם התלמידים. יעל: "לפני 20 שנה, אם הייתי מדווחת להורים על כך שבנם עישן סמים ושאני משעה אותו מבית הספר, הם היו מחטיפים לו סטירה. היום, לא רק שהורים לא יגבו אותי במקרים דומים, הם אפילו יאיימו בתביעה, מה שמלחיץ לא פעם את המנהל, שמחזיר את הילד לספסל הלימודים כאילו כלום - רק כדי לא להוציא לבית הספר שם רע. אנחנו כמורים עומדים חסרי אונים במצבים האלה".
מורים רבים מתארים את ההתערבות האגרסיבית של ההורים כדבר שבשיגרה: הורה דופק על דלת הכיתה באמצע השיעור, ונכנס לדבר עם המורה. "אם מדובר במקרה חירום, אני אעזוב הכל ואתפנה לדבר עם ההורה", אומרת יעל, "אבל ברוב המוחץ של המקרים מדובר בנושאים שיכולים לחכות לשיחת טלפון אחר הצהריים או לפגישה שקובעים מראש.
"את ההורים זה לא מעניין: הם באים לבית הספר בזמן שנוח להם ומצפים שהמורה ידבר איתם כאן ועכשיו, על כל נושא. הם מסוגלים לבוא ולהתלונן באמצע שיעור על משהו שהמורה אמרה לילד שלהם ושלא מוצא חן בעיניהם, או על ציון נמוך שהילד קיבל במבחן".
"ההורים פונים לתקשורת"
 
ד"ר רמי אמיתי, מנהל זמני בבית הספר היסודי בן־גוריון ברחובות וסגן יו"ר התאגדות מנהלי בית הספר, מספר כי הורים רבים לילדים בכיתות י'־י"ב נוהגים להתקשר למורים הביתה, בטענה שהם מקפחים את הילדים שלהם בציוני המגן או בציוני ההגשה לבגרות, ובכך הם מכשילים אותם. כשזה לא עוזר, הם עוברים לדבר אל ליבו של המורה ומסבירים שהילד רוצה ללכת ללמוד באוניברסיטה, ושהציונים הנמוכים שניתנו לו יפגעו בסיכוייו. לא פעם המורים מסבירים שלא ניתן לנחש כמה הילד יקבל בבגרות, ושכדי לערער יש נוהל מסודר - לא בשיחת טלפון".
שיחות הטלפון לבתי המורים כבר הפכו לדבר שבשיגרה. הן מתקיימות בדרך כלל בשעות הערב, ורבים מהמורים נאלצים להתמודד עם צעקות, קללות וגידופים. "אני שומע על זה יותר מדי פעמים בכל מיני מקומות", מספר אמיתי. "רוב השיחות נפתחות בהתקפה על המורה. ההורה שהתקשר החליט שמה שהוא קובע זה נכון, ולא משנה אם מה שהילד סיפר לא נכון. למורה אין שום דרך להסביר את עמדתו כשההורה מתעקש שהילד שלו תמיד אומר את האמת".
לדברי אמיתי, הורים רבים מגדילים לעשות ופונים ישירות ללשכת שר החינוך, תוך כדי שהם מאיימים בהגשת תביעה נגד מורה או נגד בית הספר. בימינו זה קל מאוד לביצוע - אפילו לא צריך להכניס למעטפה ולהדביק בול; די בשליחת אי־מייל, ולעיתים אפילו בטלפון. "ההורים הבינו שהכתובת היא לשכת השר. אני יודע על מקרים בבתי ספר, שבהם עקפו את מנהלת המחוז ושלחו אי־מיילים ישירים ללשכת השר על שטויות. זה מבזה את כל הצדדים".
אמיתי מביא דוגמה קלאסית שממחישה את התופעה כולה: "בטיול שנתי בבית ספר תיכון נתפסו כמה תלמידים בכיתה י"א שותים אלכוהול. מנהל בית הספר פעל כפי שהיה צריך - הוא העלה אותם בליווי מורה לאוטובוס בחזרה הביתה, והחליט להשעות אותם לכמה ימים מבית הספר. התלמידים התפרעו והשתוללו באוטובוס, והמורה היה חסר אונים מולם.
"במהלך הנסיעה ביקשו התלמידים לעצור לקנות משהו לאכול, והמורה, שבאחריותו להחזיר את הילדים הביתה, פחד שהם יברחו לו ואסר עליהם. הוא הסביר להם שיש רק עוד שעה של נסיעה, והם יוכלו לאכול כשיגיעו. הילדים המשיכו להתפרע ולהשתולל עד סוף הנסיעה.
"כמה ימים לאחר מכן קיבלו בהנהלת בית הספר פנייה מלשכת השר, שבה נדרשו להסביר למה עורך דין מאיים על השר בתביעה אחרי שהילדים 'הורעבו במשך שעות'. אתה מבין? ההורים אפילו לא חשבו לפנות ולהבין מה קרה, הם לקחו אוטומטית את הצד של הילדים, בלי לשמוע בכלל את כל הפרטים - ומייד איימו בתביעה. ברור שהילדים חזרו ללמוד ושהעניין נשכח כאילו כלום.
"יש הורים שנוקטים שיטה אחרת: במקום לפנות לעורך דין, הם מרימים טלפון לכתבי חינוך בעיתונות המקומית ומנפחים מקרה כדי שיזכה בכותרות ענק של 'שערורייה'. תראה לי מנהל בית ספר אחד שרוצה להתמודד עם כתבות מהסוג הזה".
הכתבים לא טורחים לבדוק את הפרטים?
"הכתבים מדברים עם אבא או אמא זועמים, שלא פעם מגזימים בתיאורים. כשהם מתקשרים למורה לקבל תגובה, ושומעים ממנו שלא היה ולא נברא - מה הם יחשבו? שיש כאן ניסיון להשתיק את העניין. בסופו של דבר מתפרסמת כתבה שלא בהכרח קשורה למציאות, עם תמונות אילוסטרציה וכותרת שמעצימות את העניין. הרבה מנהלים, שרוצים להיות נחמדים ולהופיע במקומונים באופן חיובי, ישתיקו פרשיות וייאלצו לספוג התנהגות לא נאותה של תלמידים והוריהם". 
"חתכו למורה את הצמיגים"
 
"מעבר ללימוד, תפקידו של המורה הוא גם לחנך, להקנות ערכים ולתת לתלמידים כישורי חיים, אבל איכשהו זה הלך לאיבוד עם השנים, כשסמכותו של המורה הלכה והתערערה", אומרת נועה, מורה בבית ספר יסודי באזור המרכז. גם היא, כמו מורים רבים, פנתה לתחום ההוראה מתוך תחושת שליחות, אבל עכשיו, אחרי תשע שנים במערכת, נמאס לה.
"המעורבות הבוטה של ההורים וחוסר הגיבוי של הנהלת בית הספר גרמו לי לצמצם את היקף המשרה לשלוש פעמים בשבוע, והיו לי לא מעט מחשבות לזנוח את המערכת ולעשות הסבה מקצועית".
עד כדי כך?
"כל יום הוא מלחמת הישרדות מול ההורים. יש תחושה כבדה של חוסר הערכה, והרגשה שאתה כל הזמן צריך להתגונן. אני בוכה המון בגלל הורים שצועקים ומאיימים עלי. אלה מקרים שמצטברים ומצטברים, וכשאין לך גיבוי מהמנהלת זה מייאש ומתסכל.
"היה לי פעם תלמיד שלקח עיפרון וחרט איתו על הגב של תלמיד אחר. הוא פצע אותו, ואני השעיתי אותו מהכיתה, באישור המנהל. זה ילד שיש לו היסטוריה של אלימות. בשעות הערב המאוחרות אמו של התלמיד התקשרה אלי והתחילה לצרוח עלי בטלפון, שאחרים התחילו איתו ושזה קרה בטעות.
"בשלב מסוים בשיחה אמרתי לה שאם היא תמשיך לצרוח, אני אנתק את השיחה. היא הבהירה לי בצעקות שאם אנתק, היא תתלונן עלי בהנהלת בית הספר. מובן שניתקתי את השיחה, כי אין שום סיבה שהיא תצעק עלי. למחרת בבוקר התחלתי את יום העבודה מאוחר, וכשהגעתי כבר נאמר לי שהאמא הגיעה להתלונן עלי אצל המנהל. המנהל ביטל את העונש לילד. 
"היה לי מקרה עם ילד שהתפרע בשיעור והוצאתי אותו מהכיתה. אמא שלו שלחה למנהל אי־מייל כועס על שהוצאתי את הבן שלה מהכיתה, ובבוקר למחרת המנהל הכניס אותי לחדר שלו לשיחה ונזף בי על שהענשתי אותו".
ולא אמרת לה כלום?
"הייתי המומה. שקלתי לדבר איתה, אבל הבנתי שזה לא יעזור: לאמא הזאת יש יותר כוח מאשר לי".
במשך הזמן, מספרת נועה, היא למדה להקדים תרופה למכה: "הבנתי שאני צריכה לספר להורים את הסיפור מהצד שלי, עוד לפני שהילדים יספיקו להתלונן. אז מייד בתום יום הלימודים אני שולחת להם אי־מייל מפורט עם מה שהילד עשה. לא תמיד זה עוזר. הורים רבים עדיין בוחרים להטיל את האשמה עלי".
שירה, מורה בחטיבת ביניים בשפלה, מספרת כי כשתלמיד שלה משתולל ("וזה קורה הרבה כי הם בגיל הזה"), היא מזמינה את ההורים לשיחה. "ההורים בעצמם מדברים בקולניות ובצעקות, אז לא קשה להבין שזה מגיע מהחינוך בבית. אתה עומד מול הורים כאלה, ולא ממש יודע מה לעשות.
"אנחנו בסך הכל בחודש דצמבר, והמקרים האלה הם על בסיס יום־יומי. את שיחות הטלפון בערבים כבר הפסקתי לספור - זה יכול להיות בגלל ציון, בגלל שנזפתי בילד שלא עשה שיעורים או בגלל שהערתי לו כי שיחק באייפון באמצע השיעור.
"יש לי חברה מורה שביקשה לעזוב את בית הספר אחרי שהתייאשה מאוזלת היד של ההנהלה מול ההורים. תלמיד אחד היה מפריע לה באופן שיטתי, ברמה שהיא לא היתה יכולה לנהל שיעור, והיא החליטה לזמן את ההורים. בשיחה עם ההורים האבא אמר לה, בלי בושה, ש'זה קורה בגלל שהמורים היום דפוקים', ושזאת בעיה שלה שהיא לא מצליחה להשתלט על הילד, ואיזה מין מורה היא. הילד הושעה לכמה ימים.
"יום למחרת השיחה, המורה גילתה שחתכו לה שני צמיגים באוטו וחרטו לה עליו עם סכין יפנית. לא היה כמובן את מי להאשים ולמי לבוא בטענות, אבל היא החליטה שהיא לא ממשיכה ללמד בבית הספר הזה. להגיד לך שהמצב שלי טוב יותר? לא. גם אני חוששת מהורים כאלה, ויותר מזה - מהילדים שלהם".
"מסע הכפשות שקרי"
 
"זה מדהים בכל פעם מחדש איך ההורים לא מתערבים לאורך כל הדרך, אבל כשמגיע עניין הענישה, פתאום הם מחליטים לפעול בכל הכוח", אומר ד"ר אמיתי. "לעיתים זה מגיע למצב אבסורדי, שהורים תובעים שנתייעץ איתם לגבי העונש. איפה נשמע דבר כזה? זה כמו שהעירייה תטיל עליך קנס ואתה תדרוש ממנה לשאול אותך קודם אם אתה מסכים. לצערי, לא מעט בתי ספר הסכימו לבקשה הזאת, כי הם רוצים להיות נחמדים לקהילה ויודעים שאם יקרה משהו, הם לא יקבלו גיבוי גדול ממשרד החינוך".
משרד החינוך לא נותן גיבוי למנהלים ולמורים?
"לא את הגיבוי שהיינו רוצים לקבל. יש מפקחים ומנהלי מחוזות רבים שנותנים גיבוי, אבל לרוב - גיבוי מצומצם מאוד. מורים רבים, שלא רוצים לריב עם המפקחים והמנהלים, נאלצים להיענות לתכתיבי ההורים".
לדבריו, גם לסמכות ההורית שהלכה לאיבוד בשנים האחרונות יש חלק נכבד בבעיה. "אני מבין שההתערבות באה מתוך רצון לגונן על הילד, אבל הבעיה העיקרית היא שכל שיחה עם הורה במערכת החינוך מתחילה בנקודה שההורה מנסה להציל את ילדו הרך מציפורני הזאב הרע, שהוא בעצם המורה.
"במדינת ישראל יש חוקי תנועה, יש חוקי תשלומי מסים, אבל כשזה מגיע למערכת החינוך - ההתייחסות לחוקים היא שונה. הילד לא הגיע לבית הספר? לא נורא. הילד לא עשה שיעורים? לא קרה כלום. הילד נתפס עם סלולרי במבחן? אין מה לכעוס, צריך להבין אותו. ברגע שההורים לא מסוגלים להסביר לילד את משמעות הדברים, הם זורקים את התיק על המורה, וכשהוא מעניש את התלמיד, הם באים אליו בטענות.
"לא פעם הורים היו באים אלי כעוסים ועצבניים על מה שעושים לילד. במהלך השיחה היה יוצא להם כל האוויר, כי הם התחילו להבין שאני צודק, ואז, בשיחה, היתה יוצאת הסיבה האמיתית לתסכולים. והם היו פתאום מגלים לי שגם בבית הם לא משתלטים עליו, וגם להם הוא עושה בעיות".
מה מקור הגיבוי העיוור הזה של הורים לילדיהם?
"לדעתי זה קשור לכך שרבים מהם עובדים שעות רבות וחשים ייסורי מצפון שהם לא מקדישים לילדים מספיק זמן. הגיבוי העיוור הזה מול החלטות המורים והמנהלים הוא חלק מאותו פיצוי, שבא להשקיט את ייסורי המצפון.
"מעבר לזה, אצלנו חיים עדיין בעידן שהילד הוא המרכז. הורים רבים קוראים לילד או לילדה שלהם נסיך או נסיכה. הילדים גדלים בתחושה שהכל מגיע להם, ולא יודעים לקבל 'לא'. הם באים לבית הספר ומגלים שהם צריכים לעמוד במשימות ובמטלות, שיש מערכת חוקים מוגדרים וגבולות מאוד ברורים. פתאום הם לא מבינים למה אומרים להם לא".
אבל ההורים אמורים להבין.
"ההורים מבינים למה יש מערכת חוקים וגבולות - עד שזה מגיע לילד שלהם. באסיפות הורים כולם ידברו על כך שצריכים לחנך את הילדים נכון וביד חזקה, אבל ברגע שמדובר בילד הפרטי שלהם, הם לא מבינים מה לא בסדר במה שהילד שלהם עשה, ומתפלאים למה הוא משלם מחיר על המעשים שעשה. מורה בכיתה א' סיפרה לי על מקרה שהיא אמרה לתלמיד שלה שהיא תעניש אותו, והוא אמר לה: 'אבא שלי לא יאהב את זה'".
הורים מתערבים לא יהססו לפעול אפילו לפיטורי מנהל. נועה מספרת שבבית הספר שלה נאלץ מנהל חדש לעזוב את עבודתו אחרי שנתיים בגלל לחץ שהפעילו ההורים על משרד החינוך. "הוא באמת היה איש טוב ונחמד, אבל ההורים ממש דרסו אותו ורמסו את כבודו", היא מספרת. "הם יצאו למסע הכפשות שקרי ומעליב, והסיתו נגדו הורים רבים בבית הספר. אחר כך פנו למשרד החינוך והפעילו לחץ אגרסיבי כדי להעיף אותו. לצערי, הם הצליחו, והוא פוטר בסופו של דבר".
בחטיבת הביניים הרצוג במועצה האזורית קדימה־צורן פעלו הורים להדחתה של מנהלת עוד בטרם נכנסה לתפקיד. "שמונה חודשים לפני תחילת השנה הודיעו לנו על מינויה של מנהלת חדשה", אומר סתיו אדם, שיש לו חלק פעיל בכל בתי הספר שבהם לומדים ילדיו. אדם הוא חבר ועד ההורים המוסדי בבתי הספר לברן, הרצוג ויובלים, חבר ועד ההורים של תנועת בני המושבים בצורן וחבר ועד ההורים הארצי־מוסדי בהנהלתה של אתי בנימין.
"בדקנו את הרקע שלה. עשינו עבודת תחקיר מקיפה ביותר, ביררנו מהיכן היא באה ואילו תפקידים היא מילאה, ולא חשבנו שיש לה את הכישורים המתאימים. לנו הובטח מנהלת שתוביל כמו שצריך ושהיא תהיה מנהלת עם ניסיון, וגם המכרז שבמסגרתו נבחרה המנהלת לא היה ממש ראוי. הנהגת ההורים בבית הספר החליטה לפעול בעניין, והובילה את המהלך להבאתה של מנהלת חדשה. לשמחתנו, הפעולות שלנו הצליחו וכיום יש מנהלת חדשה בבית הספר, שהיא מלאך עלי אדמות".
"חלק מהבעיה נובע מהרצון של מנהלים למצוא חן בעיני הורים, לערב אותם בכל דבר שקורה בבית הספר וכך לשדר איזו משפחתיות חמימה", מסביר ד"ר אמיתי. "אבל בשם אותה 'משפחתיות' הפכנו להיות העובדים של ההורים, שמרשים לעצמם יותר מדי.
"אפילו ד"ר שמשון שושני, מנכ"ל משרד החינוך לשעבר, הגדיר את המורים והמנהלים 'ספקי שירות'. יש הרבה מנהלים שנותנים להורים תחושה שמותר להם לעשות הכל, כי הם רוצים שהתלמידים יירשמו לבית הספר שלהם. במצב כזה, ההורה מרגיש שהוא שולט בעניינים ושמגיע לו הכל".
אז אולי מדובר בסך הכל במעורבות מבורכת ולא בהתערבות בוטה? תלוי את מי שואלים. "משרד החינוך ובתי הספר מעודדים מעורבות של הורים", מציינת המורה הילה, "אבל בשנים האחרונות נוצר בלבול בין מעורבות להתערבות". ד"ר אמיתי מספר על התערבות של הורים בציוני המבחנים של ילדיהם. "שלא יובן לא נכון - חשוב שהורים יהיו מעורבים בציונים ובמצבם של הילדים בלימודים, אבל ההתערבות הבוטה עוברת לפעמים כל גבול".
חוזר מנכ"ל, שיצא בראשית השנה, קבע נהלים ברורים לשיחות של הורים עם מורים או עם המנהל. בחוזר נכתב: "לאחר ששערי המוסד ייסגרו, אסור להכניס אנשים כולל הורים, אחים או אחיות של התלמידים ללא אישור מנהל מוסד החינוך"; "במקרים חריגים יקבל מחנך הכיתה הורים או תלמידים בהזמנה מיוחדת במקום ובשעה שייקבעו על ידו מראש". "הורים הרשו לעצמם להגיע לבית הספר בכל רגע נתון, להתווכח עם מורים ולצעוק עליהם", מספרת ע', אמה של תלמידה בבית ספר בתל מונד. "המקרים האלה הביאו לכך שלפני שלוש שנים הוחלט לאסור על הורים להיכנס כרצונם לשטח בית הספר. הרבה הורים כעסו על ההחלטה, אבל אני בטוחה שכיום המורים מרגישים הרבה יותר בטוחים להגיע לעבודה".
ההורים, לעומת זאת, מציגים תמונה של אכפתיות ורצון להפוך את בית הספר של ילדיהם למקום טוב יותר - כזה שכולל את אנשי החינוך הטובים ביותר, תכנים לימודיים מעשירים וערכים מצוינים. מי קובע מיהם אנשי החינוך הטובים ביותר ומהם התכנים והערכים המצוינים - זאת כבר שאלה אחרת.
"מעורבות באה מתוך כוונה לבנות ולשתף פעולה עם בית הספר, ולשרת קודם כל את הילדים", אומרת עו"ד זהבה גור מתל אביב, אם לתאומים בני 9, שלוקחת חלק פעיל בנעשה בבית הספר של ילדיה בצהלה.
"לי יש יכולת השוואה בין המורים - מה שלאחרים לא תמיד יש. שני הילדים שלי לומדים בכיתות מקבילות, וההשוואה היא בלתי נמנעת. אם אני חושבת שמורה אחת טובה יותר מהשנייה, ברור שאבדוק מולה ומול המנהלת למה זה קורה. אם אני חושבת שהיא לא טובה, אפעל לפיטוריה. תראה לי הורה שרוצה שהילד שלו ילמד עם מורה גרוע!
"העניין הוא שידיי כבולות, וגם למנהלת אין סמכות לפטר מורה. צריך לפנות עם העניין למשרד החינוך ולהפעיל לחצים ולתת הסברים. זה תהליך מאוד ארוך ומורכב".
גור חברה בהנהגה המרכזית של בית הספר, עומדת בראש ועדת בינוי ויש לה חלק פעיל גם בנעשה בצהרונית. "ההורים הפעילים בבית הספר מעלים את הנושאים הבוערים בישיבות ההנהגה. אנחנו מדברים על המצב בכיתה, על תפקוד המורים, ובכלל על הנעשה בבית הספר, ומנסים לקדם דברים.
"אני חייבת לציין שלמרות שאנחנו מדברים עם המנהלים, התחושה היא שלא תמיד יש שיתוף פעולה מצידם, לעיתים כי ידיהם כבולות. לצערי, אנחנו לא יכולים להתערב בתכנים, ואי אפשר לגרום למינוי מורים טובים יותר, כך שבעצם ההתערבות שלנו מאוד מוגבלת".
"התערבות זה כשרוצים לשנות בבית הספר את ההתנהלות וממהרים להטיל וטו על דברים והחלטות, ולא לפעול בשיתוף פעולה", אומר סתיו אדם. "גם קידום אג'נדה פרטית הוא התערבות בוטה. יש לנו בבית הספר 'יום המשטרה והצבא', שבמסגרתו לומדים הילדים על הפעילות של הגופים הללו. היה הורה אחד שהחליט שלא יקיימו את היום הזה, מכיוון שלטענתו הוא מיליטריסטי מדי. כמובן שאנחנו בהנהגת ההורים ראינו חשיבות עליונה בקיום הפעילות ועשינו הכל כדי שהיא תתקיים, והצלחנו בכך".
אדם הוא גרוש ואבא לארבעה ילדים, ששלושה מהם - בני 7, 11 ו־13, נמצאים במערכת החינוך. הוא חבר בכל הנהגות ההורים במסגרות שבהן נמצאים ילדיו, כולל בתי הספר, תנועות הנוער, וגם ברמה הארצית. "אני חלק מקבוצה של הורים פעילים שמלווים טיולים, פעילים בתנועה ובוועדות תרבות. אני מקפיד להגיע שלוש פעמים בשבוע לבית הספר ולהיות מעורב במה שקורה איתם, ואין אירוע או פעילות שאני מפספס". 
באחד מבתי הספר בגבעתיים נערך בשנה שעברה טקס קבלת ספר תורה מסורתי. הטקס המעשיר והחשוב הפך לזירת התגוששות בין ההורים לבית הספר. "זה טקס שבו הילדים עוטפים את ספר לימוד התורה בנייר עטיפה מזהב, והולכים לקבל אותו בטקס חגיגי בבית כנסת שכונתי", מסבירה רחל, אם לתלמיד בבית הספר. "אני זוכרת את הטקס מתקופת ילדותי כמשהו נעים ומרשים, שהקסים אותי כילדה. בבית הספר החליטו לקחת את כל הילדים לכפר חב"ד כדי שיפגשו סופר סת"ם ויראו כיצד נכתבים ספרי התורה.
"חמש אימהות ממש התנגדו לעניין, ובמקום להחליט שהילדים שלהן לא ישתתפו בסיור, פנו להנהלת בית הספר והפעילו לחצים לבטל את הטיול. הן החלו במסע שכנועים מאסיבי בקבוצת הוואטסאפ של הכיתה, דיברו עם הורים מכיתות אחרות, ופשוט החליטו בשביל כולם שלא יוצאים לסיור הזה.
"אני לא דתייה, ואפילו לא מגדירה את עצמי כמסורתית, אבל בעיניי, קצת העשרה וחשיפה למשהו חדש לא הורגת אף אחד. בגלל הלחצים והבלאגן שנהיה מזה הוחלט בבית הספר לבטל את הסיור הזה לכל השכבה".
הילה: "כשאני שומעת על מקרים כאלה, זה מרתיח אותי. אם אתה לא רוצה שהילד שלך ישתתף בפעילות שאינה תואמת את השקפת עולמך כהורה, אז אל תשלח את הילד. אני בטוחה שהדבר יתקבל בהבנה. להגיע למצב שאתה מחליט בשביל כיתה או שכבה שלמה זו חוצפה".
ד"ר אמיתי מספר שנתקל בהתערבות ההורים גם בנסיעות לפולין. "הורים יכולים לבוא למנהל ולהגיד לו בלי להתבלבל עם איזו חברת נסיעות הם מעוניינים שהתלמידים יטוסו, ובאיזה מלון הם יישנו. מובן שהטיעון שלהם הוא 'אני משלם, אז אני מחליט'. אני תמיד אומר להם שמדובר בתוכנית של משרד החינוך, ושאם יש להם בעיה הם יכולים לטוס לפולין באופן פרטי. אז יש כאלה שבאמת פונים להתלונן במשרד החינוך - או בתקשורת".
"יש גם מורים מלחיצים"
 
ואולי חלק מהבעיה בהתערבות ההורים היא התדמית הירודה של המורים בעיני ההורים. "בוא נודה שהיום יש מורות שהן לא העיפרון הכי מחודד בקלמר", אומרת מירי, אם לתלמיד בכיתה ב' בבית ספר בתל אביב. "אין לי מושג על סמך אילו כישורים נותנים לאנשים כאלה ללמד בכיתה של 40 ילדים. אני לא חושבת שזה ראוי ומכובד להתפרץ על מנהל, אבל אני יכולה להבין הורים שמורים מוציאים אותם מדעתם בגלל דברים שהם עושים לילד שלהם.
"תחשוב שמורה נטפלת לילד שלך. זה לא היה מחרפן אותך כאבא? אז נכון, זה טבעי שלא עם כל הילדים תהיה להם כימיה טובה ולא לכל הילדים הם יתחברו באותה מידה. אבל כהורה, מרתיח אותי לראות שהילד שלי זוכה ליחס שמבחינתי הוא לא טוב".
כמו הורים רבים אחרים, גם מירי נרתעה מלהיחשף בכתבה, והסכימה לבסוף להופיע רק בשמה הפרטי. "חסר לי שמורים יסמנו את הבן שלי בגלל שאני מספרת לך על משהו שכולם יודעים אבל מפחדים להגיד", אמרה.
"לכל דבר יש שני צדדים. בדיוק כמו שיש הורים שמתערבים ואפילו לוחצים, יש גם מורים שלא יודעים להוריד את הרגל מהגז. בכיתות א', למשל, מורים חייבים לעדכן באי־מייל יומי את הורי הכיתה בנושאי השיעור שנלמדו, כדי שההורים יוכלו לעקוב. לבן שלי היתה מורה שלא הסתפקה בזה, ונהגה לשלוח הודעות לסלולרי של ההורים על כל מחק או חוברת שהילד שכח. אם לא היו עונים להודעה, היא היתה מתקשרת. זה יכול לשגע אותך. ואז אתה שואל את עצמך: רגע, היא הרי עושה את זה מתוך מקצועיות, אז איפה עובר הגבול? כמה זה בסדר ללחוץ?
"בכיתה המקבילה של הבן שלי, מורה הוציאה תלמיד ונתנו לו עונש ללכת לכיתה אחרת. אמא שלו באה למחרת ועשתה מזה רעש - היא טענה שאם הילד עשה משהו לא בסדר, למה בחרו בעונש משפיל כזה, שגם תלמידי הכיתה שאליה הוא נכנס יידעו שהוא עשה משהו? היא באה והשתוללה במזכירות על העניין הזה, וצעקה על המורה".
היא מספרת שמורים רבים נוטים להעניק יחס מועדף לתלמידים של הורים "פעילים" - כאלה שנמצאים בוועד הכיתה או בוועד בית הספר. "הרבה פעמים יסלחו לילדים על דברים שלאחרים לא סולחים בקלות, ובמקרים אחרים יוותרו להם על עונשים - רק מהחשש להתעמת עם הוריהם המתערבים. לעומת זאת, תלמידים אחרים ייענשו בחומרה על אותם המעשים בדיוק. כבר נתקלתי בהרבה מקרים שהמורות אמרו לי: 'נראה לך שאני רוצה להתעסק עם ההורים שלו?'"
באבן יהודה הוקמה "קבוצת בכר", המנוהלת על ידי הורי תלמידים מבית הספר בכר. נעמה כספי, מעוז דותן, יעל פדר והדר טנא מנהלים את הקבוצה ביד רמה, מתוך רצון "לדאוג לאקלים בית ספרי מיטבי", כהגדרתם. כולם פעילים בוועדי הכיתות של ילדיהם, ובין חברי הקבוצה יש גם חברים בוועד ההורים המרכזי.
"הקבוצה קמה כדי ליזום פעילות חופפת לזו שנעשית בבית הספר", מסביר דותן. "אנחנו לוקחים את זה צעד אחד קדימה - כדי לחזור לקהילה של פעם, הורים־מורים־ילדים, תוך כדי עשייה משותפת. חשוב לנו שתהיה קהילה תומכת, כי זה רווח נקי לילדים.
"בתחילת השנה קיימנו מפגש שריכז את ועדי כל הכיתות כדי לשתף אותם בעשייה וברעיון, ונתנו כלים אופרטיביים שדרכם יוכלו לתקשר איתנו. יעצנו לוועדי ההורים בכל האמצעים והמישורים. יש לנו קבוצות וואטסאפ של ועדי הכיתות, הורי הכיתות, קבוצת וואטסאפ לכל פרויקט, דף פייסבוק שפתחנו להורים, וגם רשימות תפוצה באי־מייל להורים".
במסגרת הפעילויות יוצאים הילדים וההורים לטיולים בשבתות. גם למסיק זיתים יצאו ילדי בית הספר, ואחר כך עסקו במכירת בקבוקי שמן לאנשי היישוב. בחופש הגדול הם הפעילו את פרויקט משפחות חדשות, שבמסגרתו אירחו בוגרי כיתה א' את ילדי כיתה א' הנכנסים. "זה היה מעין משפחות מאמצות והתקבל בהתלהבות רבה על ידי ההורים וההנהלה", מספרים ארבעת ההורים.
מנגד, נשמעים קולות צורמים על דרכי הפעולה של הקבוצה. "מדובר בהורים שעובדים בקבוצה הזו, והם ממש כל כולם בתוך העניין", אומרת אם לתלמידה בבית הספר. "הם שולחים אינספור אי־מיילים ומלא הודעות בקבוצות הוואטסאפ השונות, ומשתמשים בכל מיני מילים מכובסות בשם הפנאטיות הזאת. הרבה פעילויות נעשות בשעות הבוקר, בשבתות ואחר הצהריים. אני לא רוצה לחשוב מה עובר על המורים או על ההנהלה כשמשהו לא עובד לפי התכנון שלהם". 
"פרק שלם יוקדש לנושא"
 
בטי ריטבו, הממונה על הורים ומשפחה בשפ"י (שירות פסיכולוגי חינוכי) במשרד החינוך, אומרת כי "משרד החינוך מקדם בברכה את מעורבות ההורים בנעשה במערכת החינוך. כדי להקטין את תופעת התערבות ההורים אנחנו מתכוונים להוציא בימים הקרובים ערכה מקיפה שתחולק ליועצים ופסיכולוגים במערכת החינוך, שבאמצעותה יוכלו ללוות את הצוותים החינוכיים לקידום הקשר של אנשי החינוך עם ההורים ברמה המערכתית וברמה הפרטנית, תוך כדי התייחסות למאפייני המסגרת החינוכית וההורים השונים.
"במשרד החינוך פועלת ועדה משרדית עם נציגות של אגפים שונים, שמטרתה לחדד את הגבולות בין מעורבות להתערבות ולגבש נוהלי עבודה עם ההורים. אנחנו פועלים לקידום דו־שיח ושותפות עם ההורים". 
מורים ומנהלים מרגישים שהם נאלצים להתמודד בכל יום עם הורים אגרסיביים ואלימים, שיורדים לחייהם ולא פעם מסכנים אותם.
"עם תחושות קשה לי להתווכח. אני לא רוצה לייפות את התופעה, ומודעת לכך שבמסגרות מסוימות יש קושי עם הורים אגרסיביים. אבל זה לא משהו שקורה בכל יום ובכל מקום. משרד החינוך פועל כדי לשמוע את המורים, על פי ההנחיות והנהלים. ברגע שמורה מותקף יש חוק, ופועלים על פיו. בחוזר משרד החינוך, שייצא בקרוב, יוקדש פרק שלם לנושא, ובו יהיו הנחיות ברורות למורים ולאנשי החינוך כיצד להתמודד עם התערבות הורים".

פורום