פניות לדורית מנצור בנושא גני ילדים וצהרונים  |  פניות לשלום עטר בנושא פעילות תרבות  |  פניות לדורון קורן בנושאי מבני ציבור, תכנון ובנייה.  |  פניות לאדי גרבר בנושא פיתוח  |  
 


 
  רישום לניוזלטר

 
 
 

 
מונה:

התחברות למנהלים


iPhone Supported
 
   פרשת "כי תבוא"
דף הבית >> דת >> פרשת השבוע אהוד בן יהודה >> פרשת "כי תבוא"
בס"ד                                                                                                 פרשת כי תבוא תשע"ז
 
להעריך את מה שיש לנו, להוקיר תודה וגם לתת לאחרים
 
   בהבאת הביכורים ובמקרא הביכורים יורד אדם מישראל אל תוך שדהו, ורואה בו תאנה שביכרה ואשכול שביכר. זה השדה שבמשך שנים אלפיים היה מדבר שממה, שלא הצמיח אלא קוץ ודרדר ולא נענה ולא הצמיח ולו ירק אחד לכל אלו שניסו להצמיחו בין רגביה. זה השדה ששמר אמונים לבעליו- בועליו, והיה לשממה לאויביו. עתה, עם בוא בניה לתוך ארץ זו בשמחה, היא פורחת ומצמיחה כל טוב, ההרים נוטפים עסיס וכל הגבעות כולן מתמוגגות. ובעל השדה חש את התחושה של אדם המגיע למדבר שממה ותוך חצי מאה הופך לגן פורח, למקום הראשון בשיווק הדר ובנטיעת מטעים, ובעל חקלאות מתוחכמת ומתקדמת שאין בעולם כמוה.
   זאת התחושה הנעלה ביותר, אבל גם חלילה חלילה התחושה... המסוכנת ביותר, של "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החייל הזה", של "אני ואפסי עוד". כי עכשיו השדה הזה- שלו. הוא חרש, הוא זרע, הוא השקה והוא דישן, ובעיקר- הוא קצר, הוא זימר, הוא מסק, והוא קטף. אין זה לחם מן השמים שיורד אליו עד פתח האוהל ופתח הבית. אין יותר "כצפיחית בדבש" ולא "עומר לגולגולת", ואין "וירום תולעים ויבאש" ובעיקר- אין "לא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר". להיפך. עכשיו המרבה- ירבה מאוד, והממעיט, בדרך כלל, ימעיט מאוד. כלכלת שוק, מסחר חופשי... הכל תלוי ביזמה פרטית ובמעוף מחשבתי, בכוח קניין ובתדמית שיווקית.
   מצב עוצמתי ופרטי כזה מסוכן ביותר לקשר של האדם עם בוראו, ועם כלל אומתו. מה יכול לגרום לו לזכור מאין בא, לאן הוא הולך, מי הביאו לכאן ולשם מה? האם ימצאו לו זמן, בין יום מסחר אחד למשנהו, בין ישיבת דירקטוריון אחת לבין ארוחה עסקית אחרת, לחשוב 'על כל אלה' ?
   לכן, הוא מצווה לקחת את התאנה הראשונה שביכרה, עם ה'מניה' הראשונה שהצליחה, לשימה בסל, את הסל לשים על ראשו, וגם אם הוא גר אי-שם בטבריה- לצעוד עמה עד ירושלים, עם עם ישראל כולו, לבוא בית ה' ולהצהיר, בקול גדול וברור, שישמע לכולם, ובעיקר- לו עצמו: "באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו". הבאתי אתי את מה שיכול היה לגרום לי לשכחה ולהכחשה הגדולה ביותר של ה' אלוקי, את ראשית עמלי, באתי כדי להכריז בקולי קולות שלא אני נמצא במרכז. כי אני יודע מהו מקור כוחי האמיתי ומיהו ה' אלוקי הנותן לי כוח לעשות חיל. נכון, שדה זה שמם במשך אלף שנים, ורק כשבאתי וזרעתי בחול היא הוציאה את התאנה הזו שביכרה. אבל איני עומד לבדי לפני ה' אלוקי. אין זו רק התאנה שלי, אלא של אבי וסבי וסב של סבי- עד אברהם יצחק ויעקב. מקרא הביכורים מזכה את אבא ואת סבא- שלא זכו לגדל תאנה זו בארץ ישראל.
   קוראים יקרים. תפקידו של האדם אפוא הוא "תבוא אל הארץ", לקצור את הפירות, ואחר כך להוקיר תודה וגם לחלק לאחרים. פרשת "כי תבוא" מדברת על חשיבות הוקרת התודה ועל כוח השמחה והנתינה. התורה מכינה אותנו לקראת השנה החדשה, ולכן דבר ראשון הוקירו תודה על מה שיש לכם. דבר שני, עשו זאת בשמחה.
   ומה לגבי 98 "הקללות" המופיעות בפרשה? המילים והאותיות המרכיבות את ה"קללות" והתוכחות המופיעות בפרשה- מטרתן לחסן, לטהר ולזכך אותנו לקראת ראש השנה. מעניין כי בפרשת "בחוקותיי", שקוראים לפני חג השבועות, מופיעות 49 קללות, ואילו בפרשת "כי תבוא" מופיעות "98" קללות (כפליים). מכאן ניתן ללמוד כי לקראת ראש השנה וחודש תשרי יש צורך בהכנה כפולה מזו שלקראת חג השבועות.
 
"תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה"
 
תזכו לשנים רבות וטובות. שבת שלום ושנה טובה ומבורכת. אהוד בן יהודה.

Go Back  Print  Send Page

פורום