פניות לדורית מנצור בנושא גני ילדים וצהרונים  |  פניות לשלום עטר בנושא פעילות תרבות  |  פניות לדורון קורן בנושאי מבני ציבור, תכנון ובנייה.  |  פניות לאדי גרבר בנושא פיתוח  |  
 


 
  רישום לניוזלטר

 
 
 

 
מונה:

התחברות למנהלים


iPhone Supported
 
   שלושה שילמו בחייהם
דף הבית >> כתבות >> שלושה שילמו בחייהם
שלושה שילמו בחייהם
משה פישר כתבה מ"הארץ" 20.07.2016
ברבע לשבע בבוקר, החום הכבד במובלעת החקלאית שבבקעת הירדן ייבש את הטיפות האחרונות
של טל הלילה. על ציר הטשטוש נעו רגלית שלושה חיילים, חלק מצוות הסיור למשימת פתיחת ציר של
פלוגת הבט"ש (ביטחון שוטף): מפקד הסיור אשר ברדוגו, הגשש אשרף שיבלי, והקשר יעקב תורג'מן.
הבט"שית נסעה אחריהם באטיות, כשעליה מאגיסט ונהג. ברדוגו הגיע לתעסוקת גדוד המשמר של
פיקוד מרכז ממג"ב, וזה היה שירות המילואים הראשון שלו. הוא היה רובאי– 7 בהכשרתו, ושאר
. הלוחמים בצוות הסיור עברו הכשרה פחותה, והיו בקושי ברמת רובאי– 3
ביוני 1996 היה צה"ל נתון במשבר גיוס קשה, ומפקדי גדודים שביקשו תגבור, נענו לרוב בשלילה.
צה"ל עדיין שילם מחיר דמים כבד בלבנון, והפיגועים הקשים בארץ, יחד עם חטיפתו והכישלון בחילוצו
של נחשון וקסמן ז"ל, העצימו תחושות של חוסר ביטחון. תרם לכך גם רצח ראש הממשלה, יצחק
רבין.
באותה תקופה, תחת פיקודו של הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק המנוח, הזירות העיקריות שהעסיקו את
הפיקוד הבכיר בצה"ל היו המאבק בטרור הפלסטיני, ונגד חיזבאללה בלבנון. בחטיבות השדה גדודי
מילואים פעלו בתקן חסר, ובעיקר חסרו חיילים שמקצועם לחימה. ריבוי המשימות אילץ את צה"ל
לקחת סיכונים. גדודים שכשירותם והכשרתם היו רחוקות מהתמחות בביטחון שוטף, הוטלו למערכה
והחזיקו גזרות שהתגלו כקשות. צה"ל התקשה להתמודד עם אווירת ההשתמטות.
"גדודי חיל המשמר", כפי שנקראו אז, אוישו על ידי חיילים ומפקדים, שחלקם נשרו מחטיבות אחרות
או היו בעלי פרופיל נמוך. פקידי שלישות, נהגים ואפסנאים נקראו לשירות מילואים ושובצו לתפקידי
לחימה. לנוכח נטל הלחימה בלבנון, צה"ל לקח סיכון מחושב, והקטין את סדר הכוחות בגבולות ירדן
ומצרים. בכורח הנסיבות הוטלו גדודים למשימות ביטחון שוטף עם ידיים קשורות ואמצעים דלים. כך
נתפש אז קו הבקעה: לוהט ומאובק, שהסכנה הגדולה בו היתה תאונות הדרכים. סטטיסטית זה היה
נכון.
באותו בוקר ביוני 96 ', קרעו את השקט בבקעה צרורות שנורו מקלצ'ניקובים. חוליית מחבלים ירתה
אש תופת מדויקת לעבר כוח הסיור. לצוות לא היה סיכוי. החוליה ארבה לו בסבלנות, והירי היה מטווח
קצר. במוצב הסמוך שמעו את הדי הירי, אך סברו כי זהו ניסוי כלים. כעבור יותר מחצי שעה הגיעה
למקום עוד בט"שית. גם עליה נפתחה אש, אך המאגיסט בבט"שית השנייה השיב אש והציל את
המצב: המחבלים נסוגו תוך שהם מותירים פצועים והרוגים לכוחותינו, חצו את הירדן ונעלמו.
ההלם לווה בביקורת קשה: "מחדל!", זעקו כותרות בעיתונים, "החיילים לא הסתערו...". כרגיל, בדרג
הבכיר איש לא קיבל אחריות על שליחת חיילים בלי הכשרה צבאית מתאימה לסיור מבצעי. האירוע
הזה היה בבחינת קו פרשת מים, שגרם לפיקוד הבכיר להבין שנחוץ שינוי יסודי. זה התרחש כעבור
ארבע שנים, עת שונו התקנים והחל תהליך של תגבור ישיר מחטיבות החי"ר.
השינוי, החיוני לעשרות גדודים, נעשה אחרי שחיילי הסיור סמל אשר ברדוגו, רב"ט יעקב תורג'מן
וסמל אשרף שיבלי, נפלו במשימה המבצעית בבקעת הירדן.
הכותב הוא אלוף־משנה במילואים

Go Back  Print  Send Page

פורום