פניות לדורית מנצור בנושא גני ילדים וצהרונים  |  פניות לשלום עטר בנושא פעילות תרבות  |  פניות לדורון קורן בנושאי מבני ציבור, תכנון ובנייה.  |  פניות לאדי גרבר בנושא פיתוח  |  
 


 
  רישום לניוזלטר

 
 
 

 
מונה:

התחברות למנהלים


iPhone Supported
 
   2015: ישראל עדיין מחכה לשינוי חברתי
דף הבית >> כתבות >> 2015: ישראל עדיין מחכה לשינוי חברתי
תמונת מצב חברתית 2015: ישראל עדיין מחכה לשינוי חברתי
 
היום מפרסם מרכז אדוה את הדו"ח השנתי שלו, תמונת מצב חברתית. המחברים הם שלמה סבירסקי, אתי קונור-אטיאס ורתם זלינגר. הדו"ח קורא תיגר על התשובה הממשלתית השגרתית לסוגיות חברתיות: צמיחה, צמיחה ועוד פעם צמיחה. הנתונים אינם מגבים את התשובה הממשלתית.   
 
מאז תום האינתיפאדה השנייה, המשק הישראלי צמח בשיעורים יפים, גבוהים מאלה של מערב אירופה: בין 2000 ל-2014 גדל התמ"ג שלנו בשיעור ממוצע של 3.3% בשנה, בהשוואה ל-1.6% בלבד במדינות ה-OECD. צפוי היה, אם כן, כי הדבר ישתקף במצבם הכלכלי של כלל הישראלים. אלא שהשכר החציוני כמעט ולא השתנה.
 
נתונים ארוכי טווח יותר, שסיפק לנו המוסד לביטוח לאומי, מעלים כי מזה כ-25 שנה, ובמיוחד מאז תום האינתיפאדה השנייה, הגידול בתמ"ג לנפש אינו מלווה בגידול מקביל בשכר הריאלי; ב-2014, הפער ביניהם היה גדול מאי פעם.

להלן כמה מן הממצאים הנוספים של הדו"ח:
  1. פירות הצמיחה, במקום שיחלחלו כלפי מטה, כטענת קברניטי המשק, מחלחלים, שלא כדרך הטבע, דווקא כלפי מעלה:
  • חלקם של המעסיקים בעוגת ההכנסה הלאומית גדל בעשור האחרון (2014-2004), מ-14% ל-17% מן העוגה, וזאת על חשבון העובדים, שחלקם ירד מ-61% ל-57%.
  • שכר המנהלים הבכירים גדל מאוד: עלות שכרו של מנכ"ל באחת מ-100 החברות הנכללות במדד "תל אביב 100" עמדה ב-2014, בממוצע, על 5.01 מיליון ₪ בשנה, או 417 אלף ש"ח בחודש. עלות השכר השנתית הממוצעת של חמשת נושאי המשרות הבכירות בחברות אלה עמדה על 3.64 מיליון ש"ח, או 303 אלף ש"ח בחודש. סכומים אלה מייצגים ירידה לעומת 2013, אך הם עדיין דמיוניים עבור הרוב המוחלט של הישראלים.
  • בשנת 2014, עלות השכר הממוצעת של חמשת נושאי המשרות הבכירות בתאגידים הנ"ל היתה גבוהה פי 32 מן השכר הממוצע במשק (9,373 ש"ח, עובדים ישראליים בלבד) ופי 70 משכר המינימום באותה שנה (4,300 ש"ח).
  • מנגד, 31.3% מן השכירים במשק קיבלו (ב-2013) שכר מינימום ומטה.
  • 22.1% קיבלו שכר המוגדר על ידי ארגון ה- OECDכ"נמוך" – שכר שלא עלה על שני-שלישים מהשכר החציוני במשק; זהו שיעור גבוה מאוד יחסית לארצות ה-OECD
  • בדרגים הנמוכים של סולם השכר, ייצוגן של נשים גבוה מזה של גברים: ב-2013, 32.5% מכלל השכירות השתכרו (בשנת 2013) עד שכר המינימום, בהשוואה ל-18.1% מהשכירים.
  • ייצוג יתר בדרגים הנמוכים של סולם השכר מאפיין גם את השכירים הערבים: ב-2014, שכרם הממוצע היה נמוך ב-29% מן השכר הממוצע. זאת בשעה ששכרם הממוצע של שכירים מזרחים היה גבוה מן הממוצע ב-12% ושכרם של שכירים אשכנזים – ב-38%.  
  1. שיעור הבלתי מועסקים בישראל בחודש אוקטובר 2015 היה נמוך: 5.3%. אבל:
  • השיעור הארצי מסתיר פערים גדולים מאוד בין יישובים ובין קבוצות אוכלוסייה: בניתוח לפי יישובים עולה כי בראש טבלת האבטלה מצויים ישובים ערביים ובראשם היישובים הבדואיים בדרום הארץ. בעיירה הבדואית הגדולה ביותר, רהט, שיעור דורשי העבודה עמד במרץ 2015 על 31.4%. שיעור דומה נרשם גם בכמה מן הכפרים הערביים הגדולים בצפון הארץ – אום אל פחם (29.8%), עראבה (28.8%), סח'נין (25.3%), טמרה (23.7%) ומגאר (23.4%). ברוב היישובים היהודיים שיעור האבטלה היה נמוך מ-5%. אך שיעורים גבוהים הרבה יותר נרשמו בעיירות פיתוח כדוגמת דימונה (15.1%) וירוחם (13.8%).
  1. דרך המלך לעתיד אישי וכלכלי-חברתי טוב יותר היא רכישת חינוך והשכלה גבוהה. הכניסה לענפי התעסוקה עם רמות השכר הגבוהות ביותר מותנית בדרך כלל בהשכלה גבוהה. עם זאת:
  • נכון לשנת 2014, רק 29.1% מבני/ות הנוער שהיו בני/ות 17 בשנת 2006 התחילו ללמוד עד 2014 במוסד ישראלי להשכלה גבוהה. שיעורם של צעירים וצעירות יהודיים שהגיעו להשכלה גבוהה כפול מזה של צעירים וצעירות ערביים.
  • בשנת 2013/4, 13.8% מבני 29-20 בישראל למדו באוניברסיטאות ובמכללות אקדמיות. ההתפלגות שלהם לפי יישובים היתה מאוד לא שוויונית: ביישובים מבוססים, השיעור עמד על 22.2%; בעיירות פיתוח – על 12.6%, וביישובים ערביים - על 8.4%.
  • ההסבר העיקרי לשיעור הנמוך של המגיעים להשכלה גבוהה הוא השיעור הנמוך של בני נוער המקבלים תעודת בגרות. שיעור הזכאות ידע עליות ומורדות: ב-2013, לראשונה, עלה שיעור הזכאים ל-53.4%, אלא שכבר ב-2014 נרשמה ירידה קלה.
  • שיעור המתחילים בלימודים אקדמיים בקרב מסיימי המסלול העיוני – 42.2% - גבוה מזה של מסיימי המסלול המקצועי – 33.1%.
  • רוב בתי הספר של רשתות החינוך המקצועי הגדולות – 71% - ממוקמים בעיירות פיתוח וביישובים ערביים. במרבית היישובים המבוססים, במידה ויש בתי ספר מקצועיים, הם ממוקמים בדרך כלל בשכונות ה"דרומיות".
  1. כל הנתונים שלעיל מתבטאים בסופו של דבר גם ברמת הבריאות. רמת בריאות משקפת איכות חיים ובאופן כללי יותר, פערים מעמדיים כלליים : איכות התזונה, איכות הסביבה, איכות המגורים, רמת המודעות לסיכונים בריאותיים, טיב התחבורה, טיב התעסוקה, המרחק ממרכזי שירותים רפואיים ועוד. ההבדלים באיכות חיים משתקפים בשני מדדים עיקריים, המשמשים בכל רחבי העולם לציון פערים ברמת בריאות: תמותת תינוקות ותוחלת חיים.
  • שיעור תמותת התינוקות בישראל עמד בשנת 2013 על 3.1. שיעור זה הציב אותה במקום ה-14 בקרב ארצות ה-OECD. השיעור ירד מאוד מאז 1970, הן בקרב יהודים והן בקרב ערבים. ועם זאת, כיום (2014-2010), שיעור תמותת התינוקות בקרב ערבים – 6.4 – גבוה פי 2.6 מזה של יהודים.
  • כך גם באשר לתוחלת חיים בלידה, שהיא גבוהה יחסית בישראל: ב-2013, תוחלת החיים של גברים בישראל – 80.3 שנה, הציבה את המדינה במקום השלישי - המצוין - מקרב כלל ארצות ה-OECD. תוחלת החיים של נשים – 83.9, למרות שהיא גבוהה מזו של הגברים, מציבה את ישראל במקום נמוך יותר אך עדיין מכובד – 11 מקרב כלל ארצות ה-OECD. יתרה מזאת, תוחלת החיים הכללית בישראל מצויה בעלייה מתמדת. עם כל זאת,  תוחלת החיים של גברים יהודים – 81.1 – גבוהה מזו של גברים ערבים – 76.8 ואילו תוחלת החיים של נשים יהודיות – 84.5 – גבוהה מזו של נשים ערביות – 81.2.
  1.  בכל הנוגע לסוגיות חברתיות, ממשלת ישראל משליכה את יהבה על צמיחה כלכלית.
  • אך כפי שראינו, פירות הצמיחה חלחלו כלפי מעלה יותר מאשר כלפי מטה. התמודדות עם האי שוויון מחייבת מעורבות מדינתית משמעותית. הבעיה היא שממשלות ישראל הלכו וקיצצו ביכולותיהן לפעול, ובעיקר יכולותיהן התקציביות. התוצאה היא הידלדלות והצטמקות השירותים החברתיים שהמדינה מספקת: שירותי חינוך, השכלה גבוהה, בריאות, רווחה וביטחון סוציאלי. ההוצאה הממשלתית (כולל רשויות מקומיות) הכוללת ב-2014, שעמדה על 41.2% תמ"ג, מציבה את ישראל בדבוקה אחת עם ארצות במזרח אירופה וארצות בעלות מסורת של הוצאה ממשלתית נמוכה כדוגמת ניו זילנד וקנדה (שלהן הוצאות ביטחון נמוכות מזו של ישראל). 
  • זאת ועוד: מעייניהן של ממשלות ישראל נתונים בעיקר לבעיות מדיניות וביטחוניות ובראשן הסכסוך עם הפלסטינים, המתבטא בעימותים אלימים תכופים. ממשלות ישראל אינן פנויות לפתח תכניות ארוכות טווח להעלאת שיעור הזכאות לתעודת בגרות, להגדלת אוכלוסיית הסטודנטים או להרחבת גבולותיה של "אומת הסטארט-אפ" אל מעבר לגבולותיה של "מדינת תל אביב". 


Go Back  Print  Send Page

פורום