פניות לדורית מנצור בנושא גני ילדים וצהרונים  |  פניות לשלום עטר בנושא פעילות תרבות  |  פניות לדורון קורן בנושאי מבני ציבור, תכנון ובנייה.  |  פניות לאדי גרבר בנושא פיתוח  |  
 


 
  רישום לניוזלטר

 
 
 

 
מונה:

התחברות למנהלים


iPhone Supported

 

בס"ד
פרשת שמות - תקציר


ספר בראשית מסיים במות יעקב ויוסף, לאחר שבחנו עמוקות את סיפור יעקב ובניו, אנו עולים מדרגה למבט על מה שנקרא מ"המיקרו" - סיפור משפחתי ל"מקרו" או מזום "אין" לזום "אוט" (כמו שאומרים הצלמים), ספר שמות מספר לנו  סיפורו של עם -  העם היהודי! (ישראל) 


פרשת שמות מזכירה לנו את 12 השבטים שירדו למצרים , שבעים נפש מנתה המשפחה, בני ישראל מתרבים , יעקב ,יוסף, אחיו וכל הדור מת, וקם מלך חדש על מצרים שלא ידע את יוסף, תוכנית חדשה נרקמת במצרים ומטרתה השמדת עם ישראל, גזרות חדשות מיושמת יום יום החל מעבדות, הטלת מסים כבדים ועד הגזירה הקשה מכל, כל בן זכר להרוג ולהשליך ליאור.


גואל חדש נולד לעם ישראל, כדאי שלא יהרגו אותו מכינים תיבת גומא ומשיטים אותה ביאור, בת פרעה מוצאת ילד ביאור, ומחליטה לקרוא לו  משה - "כי מן המים משיתהו.." , מרים שהתחבאה באזור וצפתה בנעשה מציעה לה שהילד יינק מאם עברייה, הרעיון מצליח ומשה מתחנך וגדל בבית פרעה.


משה מסתובב לו בין העבריים, כאשר הוא מבחין במצרי מכה עברי, הוא אינו מהסס. לאחר שהוא מוודא כי אין איש בסביבה, הוא הורג את המצרי וטומן אותו בחול, השמועה מתפשטת במהרה זאת הוא מבין לאחר שהוא מנסה להפריד בין שני עבריים, וזה שמכה שואל אותו אם הוא מתכוון להרוג אותו כפי שהרג את המצרי?.


משה מבין שהוא חייב לברוח מפני פרעה שהוציא צו הוצאה להורג, הוא מגיע לאזור מדיין שם בפעם השלישית מתערב בעימות ומציל את בנות יתרו מפני הרועים, מכאן נסללה למשה הדרך לאורח כבוד ואף מתחתן עם ציפורה הבכורה מבנותיו של יתרו.


מצב עם ישראל מתדרדר וזעקת עם ישראל מגיע לאלוקים. הקב"ה שומע את בניו ובנותיו, זוכר את בריתו עם האבות ובוחר במשה להושיע את עם ישראל.


ולסיום הפרשה, הסיפור ממשיך במעמד הסנה, דיאלוג בין משה לקב"ה לגבי השליחות להיות מנהיג העם, משה מקבל עליו את השליחות יחד עם אחיו אהרון , לוקח את משפחתו ויוצא למסע ההצלה של עם ישראל, כאשר הקב"ה מבטיח לו בסוף הפרק שלמרות שהעם סובל (פרעה מגביר את הסבל) הוא יראה את מופתי השם !!!


אז מה ניתן ללמוד מפרשה זו?


האמת שלא היה לי קל לקצר ולסכם את הפרשה ובטח שלא לגעת בנקודה אחת שניתן ללמוד, אך כמו שאומרים בעסקים החלטה חייבים לקחת גם אם היא לא 100% טובה, ולכן בחרתי ללמוד ממעמד שעמד משה רבינו בסנה הבוער והקב"ה מדבר אליו, ואומר לו: "אל תקרב הלם של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש היא"


הקב"ה יודע שמשה הולך להנהיג את העם לכן לפני שהוא מספר לו על משימה הענקית שהוא צריך למלא, מלמד הקב"ה את משה ואותנו פרק ענק ב"פרופיל של מנהיג", דרישות להנהגה טובה, והבנת הכלל.


"של נעלך מעל רגליך...." הרי ידוע שהעם היהודי עד עצם היום הזה אינו חולץ נעליים בתפילה או בשם מקום קדוש, אז מה בכל זאת רצה הקב"ה?


מהות הנקודה היא: אדם שעומד עם "נעליים" אינו יכול להרגיש את האדמה שהוא דורך עליה, אינו יכול להרגיש את החול החם, את האבנים שמציקות, את הקוצים שפוצעים, את חספוס השטח ולהתחבר לכאב הזה, הקב"ה מבקש ממשה "של נעליך", הוא בעצם אומר לו אתה הולך להנהיג את העם, אין סיכוי שתוכל לעשות זאת בלי שתתחבר לכאב, למצב שבו הם נמצאים, לחוש ולהבין אותו מעומק הלב או להיות חלק מהעם כשאתה נועל "נעליים".


במעמד זה רציתי להודות ולהכיר טובה לקב"ה שלימד אותי עוד פרק בהתנהגות אצילית, נכונה וחכמה לא רק שמתאימה למנהיגים  אלא של היותי: שותף, מנהל, מעסיק, ספק, חבר, אח , בעל , אבא.  - מחוייב אני תמיד לדרוש מעצמי להקשיב,להבין ולהכיל את האנשים שסובבים את חיי, ואם אצליח ואגדיל לעשות, להרגיש את אותו דבר גם לסביבה הרחוקה יותר ובכך להגדיל את "גבול האכפתית שלי" אמן כן יהיה רצון!


בברכת שבוע ויום נפלא ואל תשכחו...של נעלייך.....

נתן צ'פניק
 

שלח לחבר הדפס
שתף

פורום